מה קורה כשפילוסופים מתווכחים לא רק על העולם אלא גם על המילה שבה הם מתארים אותו? המונח "נטורליזם" נשמע כמו מונח שכולם מסכימים עליו: כבוד למדע, התנגדות לעל-טבעי. ובכל זאת, מי שמוכן להכיל בתוך הטבע נורמות, מתמטיקה ומושגים שאינם ניתנים לרדוקציה למדע, ומי שדורש שהכול ייאמר בשפת המדע בלבד, מצאו עצמם מתווכחים בלי סוף על השאלה מי מהם נטורליסט באמת. האם זה רק ויכוח על הגדרה, או שמסתתר מאחוריו משהו עמוק בהרבה?
המאמר מציב שתי דרכים להבין את העימות. האחת היא משא ומתן מטא-לשוני, שבו הצדדים נאבקים על השימוש הראוי במונח. השנייה היא מחלוקת עמוקה, שבה הצדדים חלוקים על הנחות היסוד עצמן, ולכן קשה להם אפילו להכיר בנימוקי האחר כנימוקים טובים. השאלה המרכזית היא איזה מן השניים מתאר נכון את הוויכוח בין נטורליזם קפדני לנטורליזם ליברלי, והאם הבחנה כזו משנה משהו.
המחברים מנתחים מושגים מהספרות על משא ומתן מטא-לשוני ועל מחלוקות עמוקות, בוחנים את ההיסטוריה והאפיונים של הנטורליזם, ובודקים אם עקרון הצדקנות, הכלי הקלאסי לגישור בין עמדות, יכול לסייע כאן. בדרך הם נוגעים בשאלות רחבות יותר על האופן שבו פילוסופיה מתקדמת, ועל מה עושים כששני צדדים משתמשים באותה תווית אך מתכוונים לדברים שונים מאוד.
