עבודת צוות בחדרי מורים נתפסת בעשורים האחרונים כמרכיב חיוני בהתפתחות מקצועית, קידום הוראה איכותית ויצירת אקלים בית־ספרי תומך. עם זאת, המציאות בשטח מורכבת בהרבה: בעוד שמנהלים שואפים להנהיג עבודת צוות סדירה ומתוכננת, מורים רבים חשים שמדובר לעיתים בכפייה הפוגעת בעצמאותם המקצועית. האם שיתופי פעולה אלו נובעים ממנהיגות חינוכית מיטבית או שמא מדובר בפרקטיקה המאולצת מלמעלה בשם הבירוקרטיה? ומהם ההשלכות של כפייה כזו על האקלים בצוות החינוכי?
השאלות הללו עמדו בלב המחקר שערך אורן כהן זדה, שביקש להבין כיצד נתפסת עבודת צוות בקרב מורים ומנהלים – האם כמתוכננת ותורמת או כמאולצת ומכבידה. החוקרים התעניינו במיוחד בפער התפיסות בין שתי הקבוצות ובאופן שבו הוא בא לידי ביטוי בחיי היומיום של המורים בבתי הספר. כדי לחקור זאת, בוצעו ראיונות עומק עם עשרות מורים ומנהלים ממגזרים שונים במחוז דרום. דרך הקולות האישיים, התחושות והתיאורים שעלו מן השטח, נחשפה תמונה רבת־פנים של דינמיקות סמכות, עצמאות, שייכות ומאבק. את הממצאים המרתקים שמציעים תובנות חדשות לגבי משמעותה של עבודת צוות בחינוך – תגלו במאמר עצמו.
