במלאווי, כמעט מחצית מהנשים הצעירות נישאו בילדות, ובשנים האחרונות המדינה אסרה בחוק נישואים לפני גיל 18 וקבעה עונשי מאסר למפרים אותו. ברחבי העולם חקיקה כזו נתפסת ככלי מרכזי להפחתת נישואי ילדים. אבל מה קורה בפועל בכפרים, כשהחוק פוגש הורים, נערות, מנהיגים מקומיים ופקידים? האם הידיעה שהנישואים אסורים משנה את ההחלטות של המשפחות, ואיך היא משפיעה על העיתוי ועל האופן שבו נישואים נערכים? ומה קורה כשהחוק נאכף אחרי מעשה, למשל כשנערה מוצאת מבית בעלה ומוחזרת לבית הוריה?
המחקר מבקש להבין כיצד אנשים בקהילות כפריות תופסים את החוק ואת אכיפתו, ומה הם עושים בעקבותיו. החוקרים אספו נתונים בשישה כפרים בשני אזורים שונים במלאווי, צפוני ודרומי, ושונים זה מזה מבחינה דתית ואתנית. הם ערכו עשרות ראיונות עומק וקבוצות מיקוד עם נערות נשואות ולא נשואות, אמהות, אבות ואנשי מפתח כמו פקידי ממשל, עובדי ארגונים לא ממשלתיים ומורים. התמלולים קודדו בידי חוקרים בארצות הברית ובמלאווי באופן עצמאי, תוך ניתוח תמטי והשוואה בין נקודות המבט של מבוגרים ושל מתבגרות.
התמונה שמצטיירת מורכבת הרבה יותר ממה שמרמזים מסרים של ארגוני סנגור. המאמר מעניק הצצה נדירה לקולות של מי שחיים בתוך המציאות הזאת, ושואל אם חוק שנועד להגן על נערות עלול ליצור גם תוצאות בלתי צפויות.
