מה קורה כשילדים מכל רחבי ארכיפלג עצום, עם עשרות שפות, מנהגים ומסורות, מוצאים את עצמם יחד בכיתה אחת, והכיתה הזאת נמצאת במדינה אחרת? בית ספר אינדונזי בקואלה לומפור משרת תלמידים מקבוצות אתניות רבות, ובה בעת עליו להכין אותם לעולם שבו בינה מלאכותית, נתוני עתק ולמידה דיגיטלית הם חלק מהיום יום. עידן Society 5.0, שצמח ביפן, מבקש להציב את האדם במרכז הקידמה הטכנולוגית, ונשאלת השאלה איך בית ספר מצליח לשלב בין שני העולמות: הטכנולוגיה מצד אחד, וההכלה, הכבוד לשונות והבנה בין-תרבותית מצד שני.
המחקר מבקש לבדוק כיצד מיושם חינוך רב-תרבותי בבית הספר האינדונזי בקואלה לומפור, ואילו תחומים בחיי בית הספר נושאים את חותמו, ממדיניות ותרבות בית ספרית ועד שפה, חומרי לימוד ושיתוף הורים. החוקרים פעלו בגישה איכותנית תיאורית בבית הספר עצמו. הם קיימו ראיונות חצי מובנים, ערכו תצפיות, עיינו במודולים, בספרים ובמדריכי תוכנית הלימודים, והפיצו שאלון בקרב מורים ואנשי צוות. את הנתונים ניתחו לפי מודל מיילס והוברמן ובדקו אותם שוב בטריאנגולציה.
הסיפור הזה נוגע לא רק לאינדונזיה אלא לכל מערכת חינוך שמנסה לחנך לשייכות ולגיוון בעולם גלובלי ומחובר. איך נראה בפועל "שונים אך אחד" בבית ספר בגולה, ומה אומרים על כך האנשים שחיים אותו מדי יום?
