מקובל לחשוב שאחד הגורמים המרכזיים לקשיים באיכות החינוך במדינות מתפתחות הוא מורים שאינם מונעים דיים. על הנחה זו נשענים לא מעט צעדי מדיניות, ובכל זאת היא כמעט לא נבדקה בבדיקה אמפירית. קולומביה היא מקרה מעניין במיוחד: במשך שנים היא מובילה רפורמות רחבות בחינוך ובהוראת המדעים, אך ההתקדמות בהישגים המדעיים של תלמידיה איטית מכפי שקיוו. האם מוטיבציה של מורים באמת משפיעה על מה שהתלמידים לומדים, ועל התחושה שלהם כלפי המדעים?
המחקר שואל אם מוטיבציית המורים קשורה לאוריינות המדעית של תלמידים ולמוטיבציה הפנימית שלהם ללמוד מדעים. מכיוון שבסקר הבינלאומי PISA לא נמדדת מוטיבציה של מורים במפורש, החוקרים נאלצו למצוא דרך עקיפה לבחון אותה, בהסתמך על תיאוריית ההגדרה העצמית.
הניתוח נשען על נתוני PISA 2015 מקולומביה, הכוללים אלפי תלמידים, למעלה מאלף מורי מדעים ויותר משלוש מאות בתי ספר. החוקרים השתמשו במודלים רב-רמתיים שמתחשבים בכך שתלמידים לומדים בתוך בתי ספר, ובקרו על מגוון משתנים ברמת התלמיד וברמת בית הספר, ממעמד חברתי-כלכלי ועד שיטות הוראה. בדרך הם בחנו גם שאלות נוספות על מה שמסביר הישגים ועל מה שמעורר בתלמידים עניין אמיתי במדעים.
