הוראה נחשבת למקצוע תובעני, ומורים רבים מדווחים על לחץ, שחיקה וירידה במוטיבציה. אבל מה קורה בבתי ספר שבהם המורים מרגישים שהם חולקים עם עמיתיהם ועם ההנהלה את אותם ערכים חינוכיים, ובו בזמן חשים שהסביבה סביבם תומכת וחמה? האם שילוב כזה יכול לשמש להם מעין מגן, ולשנות את הדרך שבה הם חווים את העבודה ואת הרצון להמשיך בה?
המאמר בוחן שאלה זו דרך מודל המניח שערכים משותפים ותמיכה חברתית מזינים זה את זה ויוצרים יחד משאב ארגוני אחד. החוקרים בדקו אם משאב כזה קשור לתחושת יעילות קולקטיבית של הסגל, לשביעות רצון מהעבודה, לתחושת שייכות ולמוטיבציה לעזוב את המקצוע. הם בדקו גם אם סוג הדגש שבית הספר שם על למידה והתקדמות אישית, לעומת דגש על ציונים והשוואות, קשור לאקלים של ערכים משותפים.
המחקר מבוסס על שני מאגרי נתונים גדולים של מורים בבתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים בנורווגיה, שנאספו בשנים 2010 ו-2016. בסך הכול השתתפו בהם אלפי מורים מעשרות ומאות בתי ספר. הנתונים נותחו באמצעות מודלים של משוואות מבניות, והמחקר השני נועד גם לשכפל חלק מהממצאים הראשונים ולהרחיב אותם. המאמר מעניין במיוחד בגלל השאלה אילו מנגנונים פסיכולוגיים מחברים בין אקלים בית ספרי לבין החלטתם של מורים להישאר או לעזוב, שאלה שמעסיקה מערכות חינוך ברחבי העולם.
