בירדן רק כ-14% מהנשים משתתפות בכוח העבודה, אף שהן משכילות יחסית ומהוות יותר ממחצית בוגרי האוניברסיטאות. ההסבר הרווח מצביע על "נורמות חברתיות", אבל מה בעצם מסתתר מאחורי המושג הזה? האם מדובר בדעה אישית, בציפייה ממה שהשכנים עושים, בלחץ של בעל או אח, או בחישוב קר של עלות ותועלת? ואם אנשים מאמינים שהחברה שלהם שמרנית יותר ממה שהיא באמת, איך אפשר לדעת זאת ולמדוד את הפער?
המחקר שואל האם אפשר למדוד נורמות חברתיות בנוגע לעבודת נשים באופן אמין ותקף, ומה תורמות הציפיות בתוך משק הבית להחלטות של נשים לעבוד או לחפש עבודה. החוקרים החלו ב-14 קבוצות מיקוד בעמאן ובמפרק, ומהן בנו שאלון מפורט שבוחן התנהגות, אמונות אישיות וציפיות לגבי מה שאחרים עושים ומה שהם מצפים. לאחר פרה-טסט עם 50 משקי בית נערך סקר בקרב כ-2,000 משיבים בעמאן, בזרקא ובמפרק, רובם בזוגות מאותו משק בית, כדי לראות מה כל צד חושב ומה הוא מניח שהצד השני חושב. כעבור שבועיים נערך סקר טלפוני חוזר שבדק את יציבות המדדים.
המאמר מציע הצצה נדירה אל הדרך שבה נמדדת נורמה, ומראה כמה קשה לתפוס רעיון שנראה פשוט כל כך. הוא רלוונטי לכל מי שמתעניין בשוויון מגדרי, בכלכלת העבודה, בשיטות סקר ובשאלה איך נראה שינוי חברתי בחברה שבה הדעות הפרטיות והציפיות הציבוריות אינן תמיד חופפות.
