מדוע תלמידים מסוימים מצליחים בלימודים יותר מאחרים? התשובות המוכרות עוסקות לרוב ברקע המשפחתי, בהשכלת ההורים ובמשאבים של בית הספר. אבל יש גורם שמקבל הרבה פחות תשומת לב כמשתנה בפני עצמו: המאמץ. תלמיד שמשקיע שעות, הורים שמעורבים ומתעניינים, בית ספר שמלווה ותומך. כל אלה משתלבים זה בזה, וקשה לדעת איזה מהם באמת עושה את ההבדל.
המאמר שואל שתי שאלות: מהי החשיבות היחסית של כל סוג מאמץ בנפרד בהסברת ההישגים, ואיזו משלוש הקבוצות, מאמץ התלמיד, מאמץ ההורים או מאמץ בית הספר, מנבאת הישגים טוב יותר. כדי לענות עליהן נעשה שימוש בנתוני הסקר הארצי הייצוגי CEPS מסין, שכולל כ-25,000 תלמידי חטיבת ביניים. החוקרים בנו 45 משתני מאמץ, חמישה עשר בכל קבוצה, והישגי התלמידים נמדדו לפי ציוניהם בסינית, במתמטיקה ובאנגלית.
במקום להסתפק ברגרסיה הקלאסית, המחקר מפעיל ארבע שיטות של למידת מכונה (Lasso, יער אקראי, AdaBoost ורגרסיית וקטורים תומכים), המסוגלות לבחור בין עשרות מנבאים ולזהות קשרים מורכבים שאינם ליניאריים. השיטות מדרגות את המשתנים לפי כוח הניבוי שלהם, ומשוות בין קבוצות המאמץ. הניתוח נבחן גם בנפרד לבנים ולבנות. התוצאה היא מבט חדש על שאלה ותיקה בסוציולוגיה של החינוך, עם השלכות על ההחלטה היכן כדאי להשקיע משאבים.






