כשהמגפה סגרה את דלתות המשרדים, מיליוני עובדים מצאו את עצמם ליד שולחן המטבח, מול מסך ובלי עמיתים. יש שגילו חופש וגמישות, ואחרים נאבקו בבדידות ובחרדה. בגוף ממשלתי בדרום אפריקה, שבו הטכנולוגיה מתקדמת לאט יחסית, המעבר היה פתאומי במיוחד, ולא הייתה שום מסגרת מסודרת שתסביר איך שומרים על הנפש של העובדים בימי משבר.
המאמר שואל מה, לדעת העובדים עצמם, יכול לקדם את רווחתם כשהם עובדים מרחוק, וכיצד אפשר להפוך את התשובות שלהם לכלי שימושי לארגונים. החוקרות ערכו ראיונות עומק חצי מובנים עם תשעה עובדים מהגוף הממשלתי במחוז חאוטנג, כולם אנשים שעברו מהמשרד אל הבית. הן ניתחו את דבריהם בשיטה פנומנולוגית פרשנית, ואת הממצאים שזרו עם כמה תאוריות מוכרות בפסיכולוגיה: מודל הרווחה הפסיכולוגית של Ryff, מודל PERMA של Seligman, מודל הבריאות הנפשית התעסוקתית של Warr והיררכיית הצרכים של Maslow.
התוצאה היא מסגרת מושגית חדשה לרווחה בעבודה מהבית, שמחברת בין קולות העובדים לבין הידע התאורטי. המאמר מעניין לכל מי שמנהל צוותים, מעצב מדיניות עבודה או פשוט תוהה מה באמת עושה לנו טוב כשהגבולות בין הבית לעבודה מיטשטשים.
