בתקופת מגפת הקורונה מיליוני עובדים עברו כמעט בן לילה לעבוד מהבית, ורבים מהם מתכוונים להמשיך כך גם עכשיו. מתכנני תחבורה ומקבלי החלטות שואלים מה זה אומר לכבישים, לרכבות ולאוטובוסים. האינטואיציה אומרת שמי שאינו נוסע למשרד נוסע פחות. אבל ייתכן שהזמן שנחסך מתנקז לנסיעות אחרות, לקניות, לפנאי ולבילויים, ואז התמונה מסתבכת. בספרות המקצועית אפשר למצוא מחקרים שמגיעים למסקנות שונות לגמרי, ויש חשד שחלק מהפערים נובעים מהדרך שבה נאספו הנתונים ומהשאלה אם משווים בין אנשים שונים או עוקבים אחרי אותו אדם לאורך זמן.
המאמר בוחן שאלה מרכזית: כאשר אדם מסוים עובד יותר מהבית, מה קורה לזמן שהוא מקדיש לנסיעות לעבודה ולנסיעות פנאי, והאם הקשר הזה נראה אחרת לפני המגפה ובמהלכה?
החוקרים נעזרו בנתוני הפאנל ההולנדי לניידות, שבו אותם עובדים נמדדו בחמש שנים רצופות, שלוש לפני המגפה ושתיים במהלכה. הם ניתחו כאלף ומאה משיבים באמצעות מודל סטטיסטי מתקדם, שמאפשר להפריד בין הבדלים יציבים בין אנשים לבין שינויים שחלים אצל אותו אדם עצמו. ההפרדה הזאת עשויה להסביר מדוע ממצאי מחקרים קודמים כל כך שונים זה מזה.
