מהי בעצם התכונה שהופכת אדם לאדם, ולא רק למכונה מתקדמת ומחשבת? השאלה הזו, שהופכת מרכזית יותר ויותר עם התפתחות הבינה המלאכותית, אינה חדשה כפי שנדמה. למעשה, מסורות דתיות עתיקות עסקו בשאלה מקבילה משך דורות רבים: האם לאלוהים יש תכונות אנושיות ממש, או שהוא נמצא במדרגה נבדלת שאין לשכפלה?
המאמר מציע לבחון את הגבול שבין אדם למכונה דרך פריזמה מפתיעה ומרתקת: המושג היהודי המוכר של "צלם אלוהים", כפי שהוא בא לידי ביטוי בסיפור בריאת האדם בספר בראשית. אם האדם נברא בצלם האל, ואילו הבינה המלאכותית היא יצירתו של האדם, האם ייתכן שגם למכונה יש חלק, ולו קטן, ב"צלם האלוהים"? ואם לא, מה בדיוק חסר לה?
כדי לבחון את השאלה הזו נבחרו ארבעה מקורות יהודיים שונים בתכלית מתקופות ומגוונים שונים: משנה קדומה מהתלמוד, סיפור חסידי מפי רבי נחמן מברסלב, כתבים פילוסופיים של פרנץ רוזנצוייג ומחשבתו התאולוגית של אברהם יהושע השל. כל אחד מהמקורות הללו מציע זווית שונה על טבעו של האל ועל טבעו של האדם, ומאפשר לחשוב מחדש על השאלה מהו בעצם "מותר האדם מן הבהמה" (או מן המכונה). מה יש בייחודיות האנושית שאינו ניתן לשכפול טכנולוגי? האם זה הביצוע הקוגניטיבי, החוויה הפנימית, המפגש ההדדי, או משהו אחר לגמרי? המאמר מזמין למסע מחשבתי מפתיע בין עולם המחשבה היהודי לבין אחת השאלות הבוערות ביותר של תקופתנו.
