"הצילום כראי התקופה" (באנגלית: On Photography, "על צילום") הוא ספר חשוב ורב השפעה משנת 1977 של סוזן סונטג, בו היא דנה בהיסטוריה והמשמעות של הצילום. הספר כולל שבע מסות, שבהן סונטג רואה את תפקיד הצילום בחברה, את הקשר שלו לאמנות ואת השפעתו על הבנתנו את העולם. בספר, סונטג טוענת כי לצילומים יש את הכוח לעצב את התפיסות והזיכרונות שלנו, וכי הם יכולים לשמש כאמצעי פרשנות חברתית ופוליטית. היא גם דנה באתיקה של הצילום, ובכלל זה בסוגיות של ייצוג וניצול. הספר נחשב לעבודה קלאסית של תאוריית מדיה, והשפיע באופן משמעותי על תחום לימודי הצילום והתרבות.
במאמר הראשון בספר, "במערה של אפלטון" סונטג דנה ביחסים שבין המציאות לייצוג, כשהיא נשענת על המטאפורה של המערה של אפלטון. על פי המטאפורה, אנשים במערה יכולים לראות רק צללים של העולם החיצון, והם חושבים אותם למציאות האמיתית. סונטג מיישמת מטאפורה זו בדרך בה תמונות מתפקדות בחברה, וטוענת כי צילומים מציגים לנו גרסה מתווכת של המציאות שאנו תופסים כאמת. היא טוענת שלצילומים יש את הכוח לעצב את ההבנה שלנו את העולם, ושאנחנו הרבה פעמים מושפעים יותר מהתמונות שאנחנו רואים בתמונות מאשר מהחוויות הישירות שלנו. סונטג גם דנה בדרך בה תמונות יכולות לשמש כדי לתמרן את התפיסות והאמונות שלנו, בטענה שהן יכולות לשמש ככלי לתעמולה ושליטה. היא מסיימת את המאמר בכך שהיא דנה בהשלכות של תובנות אלה על יחסינו עם העולם וזה עם זה.
הספר תורגם לעברית:
סונטג, ס. (1998). הצילום כראי התקופה. תל-אביב: עם עובד.
