מיליוני אנשים בעולם מחזיקים באזרחות כפולה ומצביעים בבחירות של שתי מדינות. בהולנד, אזרחים ממוצא טורקי מצביעים בשיעורים גבוהים במיוחד לנשיא ארדואן ולמפלגתו, גם כשהם חיים במדינה ליברלית ונהנים מזכויותיה. התמיכה הזאת מעוררת ויכוחים ציבוריים סוערים, והיא מציבה חידה: איך צעירים שנולדו וגדלו באירופה, רבים מהם בעלי השכלה גבוהה, ממשיכים להיות קשורים לפוליטיקה של מדינה שהוריהם או סביהם עזבו?
המאמר שואל כיצד בני הדורות המאוחרים של מהגרים בעלי אזרחות כפולה מפתחים אוריינטציות פוליטיות והעדפות בחירה בשני הקשרים לאומיים בו־זמנית, וכיצד חוויות חוצות גבולות מעצבות לאורך זמן גם המשכיות וגם שינוי. במקום להתמקד רק במוסדות כמו מסגדים וארגוני דת, החוקרים בוחנים את הרמה האישית: איך אנשים מספרים על חייהם, על המשפחה, על החברים, על המדיה ועל רגעי מפתח שהשפיעו עליהם.
הנתונים נאספו בראיונות עומק עם 27 אזרחים טורקים-הולנדים המשולבים ברשתות סוניות-איסלאמיות. הראיונות נערכו בשני סבבים, בשנת המשבר הדיפלומטי בין הולנד לטורקיה ובשנת 2023, שבין לבין השתנו הנסיבות בשתי המדינות. השוואה בין שתי נקודות הזמן מאפשרת לראות איך נרטיבים פוליטיים נבנים מחדש כשהעולם סביב משתנה.
