כשפסקל קזנובה פרסמה את "הרפובליקה העולמית של האותיות", רבים ראו בה מי שלקחה את תורת השדה של פייר בורדייה והרחיבה אותה מהמרחב הלאומי אל הזירה העולמית. אבל האם זה באמת כל הסיפור? ייתכן שהקשר בין שני החוקרים עמוק בהרבה ממה שנהוג לחשוב, ושחלק מהמושגים החשובים ביותר של בורדייה פועלים בספרה של קזנובה בלי שנקראו בשמם.
המאמר מציע קריאה כפולה. הוא בוחן מחדש את הספר של קזנובה דרך שלושה מושגים בורדיאניים מרכזיים: שדה, illusio והביטוס. בדרך הוא מתעכב על שאלות שנשמעות כמעט פילוסופיות. מהי האמונה הקולקטיבית שמחזיקה בחיים את עולם הספרות? איך נוצרים הבדלים בין סופרים משולי המרחב לבין סופרים במרכזו? ואיך אפשר לתאר עולם ספרותי היררכי בלי להפוך לשותף שלו?
הדיון חשוב במיוחד משום שהוא נוגע בביקורות הנשמעות כנגד קזנובה, ובראשן הטענה שתיאוריה שלה נשענת על נקודת מבט אירופוצנטרית או גלוצנטרית. המחבר קורא את הטקסט בקפידה, מתבונן במינוח, בתרגום האנגלי, במבנה הטיעון ובדוגמאות של סופרים וסופרות מרחבי העולם, ומשווה אותם לעקרונות שבורדייה ניסח. אפילו הבחירה במילה אחת בתרגום מתגלה כבעלת השלכות על האופן שבו הספר נקרא.
למי שמתעניין בתיאוריה ספרותית, בסוציולוגיה של התרבות או בשאלה איך נבנית יוקרה ספרותית בעולם גלובלי, זו הזדמנות לראות מחדש טקסט מוכר ולהבין מה עומד מאחוריו.
